התקופה שבה אנו סגורים בבתים לא פשוטה בכלל לאף אחד, לא לנו המבוגרים, לא לילדים ובטח לא לאמהות חולות הסדר והניקיון שכמוני מאז נכנסו להסגר באמצע חודש מרץ, אני מוצאת את עצמי מסדרת את הבית ומנקה מיליון פעם ביום. וכשאני אומרת מיליון , לא הגזמתי.
כמו שאתן יודעות יש לי ילדה בת שנה. ולמי שכבר יש ילדים בגיל הזה בטח יודע שלא רק שהם לא יודעים לסדר, אלא שהם בעיקר אוהבים לעשות בלאגן, והרבה מאוד בלאגן. אין מגירה שאמה לא ניסתה לפתוח ולהוציא את כל תכולתה. את הפח היא מנסה לרוקן עשרות פעמים וזה בלי שאני מתייחסת לזריקת האוכל על הרצפה (שאין לי מושג
איפה היא למדה לעשות את זה לאור העובדה שאני חולת ניקיון ובחיים היא לא ראתה אותי או את אבא שלה עושים את זה).
כל אלה גורמים לכך שאני רודפת אחרי ניקיון הבית כי אני פשוט לא יכולה לראות בלאגן. אתן בטח אומרות לעצמכן: אז זאת בעיה שלך! כן. אני מודעת שזאת בעיה, והיא אך ורק שלי, אבל זה עדיין לא הופך את השהות לקלה.ואם נעזוב שניה את הסדר, אתן יודעות כמה פעמים ביום אני עושה כלים? הפכתי להיות מדיח אנושי! אצלי אין חשש שמולקולות וירוס הקורונה נדבקות לי לידיים כי הן מתחת למים עם סבון כלים הרבה יותר מאשר הן מחוץ למים.
ומה תאמרו על מספר הסרוויסים שצריך להגיש? הרי צריך להכין ארוחת בוקר, וארוחת צהריים, ובל נשכח את ארוחת הערב. אבל יש גם את ארוחות הביניים. וכל פעם צריך להיות יותר יצירתי כי הרי לא מספיק שאנחנו יושבים בבית כל היום, מה, נאכל גם ארוחות משעממות?
אז הבישול התחיל לתפוס לי חלק נכבד מהיום. כי הוא לא מסתכם בעשיה עצמה אלא גם הצורך במחשבה ותכנון ובקיצור - מאז ההסגר, חיי בעיקר סובבים סביב סדר, ניקיון ובישולים שזה במילים אחרות: עקרת בית למופת של שנות ה-60.
על מה לא דיברנו? על הכביסות! זה רק אני או שפתאום נהיו הרבה יותר כביסות למרות שאנחנו לא יוצאים מהבית? בימים רגילים בדרך כלל הייתי עושה שתי כביסות שלוש פעמים בשבוע (כי אני אוהבת לראות את סלי הכביסה ריקים), עכשיו אני מוצאת את עצמי עושה 3 וגם ארבע כביסות. ואני לא מבינה איך זה. הרי אנחנו לא יוצאים מהבית! לכו תבינו.
אם לא די בכל בניקיון יומיומי אלא שעוד ארבעה ימים פסח, ועדיין לא התחלתי לנקות!!! כי איך אפשר לנקות כשאמה פשוט מפזרת פירורים בכל הבית?
השנה, הבנתי שניקיון פסח כהלכתו לא יהיה, וגם את מה שאעשה, אעשה ברגע האחרון כדי שלא אצטרך לנקות בטירוף כל יום עד פסח. אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי, בשביל זה למדתי שש שנים, הוצאתי שני תארים, ועתידה להוציא ספר?
אז כן גברת/אדון/נגיף קורונה, נכון שלימדת אותי דברים נחמדים, והוכחת לי שאני בהחלט יכולה להיות עקרת בית למופת, אבל נראה לי שאת השיעור שלי קיבלתי ואני מוכנה לחזור לשגרה. הבנו שקארמה is a bitch, וכמו שאנחנו התייחסנו רע לעולם עד עכשיו, הוא מחזיר לנו בהפוכה, ומוכיח לנו שאנחנו רק אורחים בבית שלו, מושר ההשכל התקבל, הופנם ואני מוכנה ליום שאחרי. תודה.