מאז שאמה נולדה, ניסיתי לעשות הכל על מנת שהיא לא תחשף לטלויזיה ולמסכים. אבל הבעיה היא שאבא שלה מכור לנייד שלו (הוא מתרץ את זה כאילו מדובר בהכרח בשל העבודה, אבל בואו נהיה אמיתיים, אף אחד לא עובד עם הנייד שלו 18 שעות ביום!), וכלל לא היווה דוגמה טובה בהקשר זה.
הסיבה לכך שלא רציתי לחשוף אותה היא כל הדיבורים על מחקרים שמעידים וניירות העמדה לפיהם שה פוגע ברמת הריכוז שלהם, פוגע בהתפתחות כישורי הדיבור ועוד ועוד אבל הגיל עושה את שלו, ואמה התחילה להתמכר למסכים.
אולי זאת אשמתי, הרי בני האדם ככל שאומרים להם "לא" הם רוצים יותר ויעשו הכל כדי שהלא יהפוך לכן. ואמה היא בדיוק אחת כזאת, בחודשים האחרונים התמכרה אמה ל- "YouTube". ואיך אתם בטח שואלים את עצמכם? הרי זה לא שילדה מכירה YouTube מהבטן.
אז פה אנחנו נכנסים. אמה מאוד אוהבת מוסיקה, ונהגנו לשים לה שירים וככל ושהיא התבגרה ככה היא התמכרה לזה. עד שזה הגיע לשלב בו, השבוע, אמה חזרה מהגן, ובמקום ללכת לגינה, בילינו את אחה"צ בבית. אבל במקום לרצות לשחק, היא רצתה שנפעיל את ה- YouTube בטלויזיה, כדי שתוכל לצפות בקליפים לשירים שהיא אוהבת. וכשלא הסכמנו, הילדה נכנסה לאטרף! בכי, צרחות, השתוללות. התנהגות שלא מאפיינת אותה בכלל בחיי היום - יום ואז הבנו שהילדה פשוט מכורה.
ומה עם ההתמכרות שלה לניידים. זה כבר החל בגיל הרבה יותר צעיר, כשהיא החלה לצלם לבדה בניידים שלנו. וכד לסבר לכם את האזן, כשאני אומרת גיל צעיר, אני מתכוונת לגיל צעיר. בגיל שנה הילדה ידעה שכדי לפתוח את הטלפון של אבא צריך את האצבע שלו, ולכן כשהיא הייתה רואה נייד מונח על הספה או השולחן, היא פשוט הייתה אצה רצה להשיג אותו, ולוקחת את האצבעות שלנו ומניחה אותם על הנייד כדי לפתוח אותם. ומה אם היא לא מקבלת את הנייד אתם שואלים? תגובה זהה לתגובה שלה כשלא הסכמנו להפעיל לה קליפים. אין ספק שהילדה מכורהאבל מנגד אפשר לראות שהדור הזה שגדל לתוך הקדמה הטכנולוגית, מפותחים ברמה שלא ניתן לתאר ובואו נהיה שניה אמיתיים בכל הקשור לטלוויזיה וה- Youtube, לפעמים להורים אין זמן או כוח לשחק עם הילדים. לפעמים הם מעדיפים שיצפו בסרט מצויר.
כן, אני אחת מההורים האלו. למרות שניסיתי למנוע מאמה צפיה במסמכים (טלויזיה וניידים) מאז שנולדה, הרי בסופו של דבר אני עצמי צופה בטלויזיה ועושה שימוש בנייד. אז איך אני יכולה לצפות ממנה שלא תרצה לעשות את זה אם אני עצמי עושה זאת?
עזבו את זה אפילו (אנחנו צריכים לשמש דוגמה), אבל לפעמים אנחנו צריכים לעשות דברים נוספים בבית (לבשל, לכבס, לסדר את הבית ועוד אינספור דברים), ולעיתים הטלויזיה וה-Youtube הם אחלה בייביסיטר.
כמובן שלא למשך חצי יום אבל אני אישית לא רואה פסול בלצפות בטלוויזיה שעה ביום. לדעתי אפשר למצוא בטלויזיה תכנים שעוזרים לילדים להתפתח וללמוד שפות. אישית אני מכירה ילד, שכבר בגיל שנתיים ידע מלא מילים באנגלית, ולא כי ההורים שלו דיברו איתו אנגלית, אלא מצפיה בסרטונים ב- Youtube.
לכן, נראה לי שכמו כל דבר בחיים, הכל עניין של מה, איך וכמה.
אל תרגישו רע עם עצמכן אם אתן נותנות לילדים שלהם טבלטים או זמן צפיה בטלויזיה, אין כיום אמא שלא עושה את זה. כי מה לעשת שהיום אנחנו צריכות לג'נגל בין מיליון ואחד דברים, ובכלל, העובדה כל שני וחמישי אנחנו מצוים בסגר, לא מסייעת, ואף דוחפת אותנו לשים את הקטנטנים שלנו מול מסכים, כדי שאנחנו נוכל לעבוד (זה לא שהכסף נופל מהעצים, אנחנו צריכים לפרנס את אותם קטנטנים ולא רק לבדר אותם).