בשנים האחרונות עלתה במרחב הציבורי התודעה לדיכאון אחרי הלידה בקרב נשים, בעקבות פרסום סיפורן האישי של נשות הוליווד כמו: כריסי טייגן, הדיין פנטייאר, ברוק שילדס, דרו ברימור ועוד, שהבינו שאין מה להתבייש אלא בדיוק ההפך. הן הבינו שאולי בעזרת סיפורן יוכלו נשים רבות יותר להבין כי הן סובלות מדיכאון לאחר לידה וכך אותן נשים יוכלו לפנות לעזרה מוקדם יותר.
אבל בשנה - שנתיים האחרונות עלתה לתודעה הציבורית העובדה כי לא רק נשים סובלות מדיכאון לאחר לידה, אלא גם גברים. אני אישית נחשפתי לזה רק לאחר שצפיתי בסדרת הדוקו "ואז הגיע ילד" בערוץ 8. צפיתי בסדרה כשהייתי בחודשים מתקדמים של ההיריון שלי כי נורא עניין אותי לראות איך הלידה תשפיע על חיינו כזוג, וגם כדי לראות במו עיני האם כל העניין הוא כל כך נורא כמו שניסו לתאר לי, אבל בעיקר עניינה אותי ההתמודדות של זוגות לאחר לידה - בקיצור, רציתי להכין את עצמי כמה שיותר, ולגרוע מכל.
האמת? הסדרה הכניסה אותי ללחץ מיותר, וממנה בעיקר למדתי עוד על תופעת הדכאון המדוברת. כשחקרתי קצת יותר את הנושא הבנתי שאין מה להיות מופתעת. גם גברים לוקים בדיכאון לאחר לידה. לאורך ההיריון כולו, הכל סובב סביבנו - הנשים, איך אנחנו משתנות (פיזיולוגית ונפשית), איך אנחנו מרגישות, מה אנחנו מרגישות וכמה. אף אחד לא עוצר לרגע ושואל את האב לעתיד, איך הוא מרגיש? האם הוא מוכן לשינוי? וכך הם גם פני הדברים לאחר הלידה, אלא שהפעם גם בודקים מה עם התינוק? האם הוא בסדר? ושוב אף אחד לא טורח לשאול אותו איך הייתה חווית הלידה עבור האב, איך הוא מרגיש? האם הוא בסדר? כך שגם הפעם, האב נשאר מחוץ למשוואה.
ולא רק שהוא נשאר מחוץ למשוואה, אלא שעכשיו הוא מטפל לא רק בבן אדם אחד, אלא בשתיים. לאחר הלידה הגבר הופך להיות העוגן של המשפחה הטריה. הוא זה שאמור לעזור ולטפל באישה, כי אנחנו כואבות ועייפות, אך גם בתינוק, וזאת מבלי שניתנה לו האפשרות לעצור הכל לשניה, על מנת שיוכל להפנים שחייו השתנו. החל מהרגע שבו האישה נכנסת לחדר הלידה, הוא נכנס ל"סרט" שזוהי רק ההתחלה שלו.
לעיתים, אנחנו שוכחים שלא רק חיי הנשים משתנים בעקבות הלידה, לא רק הנשים סובלות ממחסור בשעות שינה, לא רק הנשים חוששות מהטיפול בתינוק, ולא רק הנשים חוששות על השפעת הלידה על חיי הזוגיות.
ההבדל בינינו הנשים, לגברים זה שלנו היו 9 חודשים מוחשיים יותר להתכונן לרעיון של הגעתו של העולל הקטן לעולם, כי אנחנו הרגשנו אותו גדל בתוכנו, בועט בנו, בעוד לגברים לא הייתה האפשרות הזאת, של ההבנה, החיבור, ואת הכל הם צריכים להבין ברגע הראשון שהתינוק יוצא לעולם - הם צריכים ללמוד להסתגל לרעיון מהר.
לעיתים הדבר איננו מתרחש, והדבר מעורר דכאון אצל גברים המתבטא בחוסר אנרגיה, חוסר אפשרות להירדם, עצבנות, חרדה לחץ, דכדוך ועוד, כאשר במרבית המקרים הם מייחסים זאת לדברים אחרים בחייהם מבלי לדעת שהטריגר הוא בעצם הלידה. אבל שוב, גם פה אין דאגה לגבר, שכן בניגוד לנשים הנשאלות עם הגעתן הראשונה לטיפת חלב האם הן סובלות מהתסמינים המאפיינים דכאון לאחר לידה, אף אחד אינו בודק קיומם של התסמינים אצל האבות הטריים.
נכון שנשים סובלות במהלך ההיריון והלידה ולעיתים גם לאחר מכן, אך אין זה אומר שיש להשאיר את הגבר מאחור או לשכוח מהעובדה שגם הם חווים רגשות ותחושות חדשות, שגם חייהם משתנים. לדעתי לאור העובדה כי לאחרונה החל להעלות בשיח הציבורי דבר קיומו של "דכאון לאחר לידה אצל גברים", ראשית יש להמשיך ולהעלות את המודעות לכך , ושנית לשנות את הנהלים בטיפת חלב / בתי החולים, כך שייבחנו תסמיני הדיכאון לאחר לידה לא רק אצל הנשים אלא גם אצל הגברים, שכלל אינם זוכים להתייחסות כלשהי מצד המערכת כאילו לא חל שינוי גם בחייהם.
