חיפוש
  • Mama in Style

נקודת ציון - גן עיריה

תדמיינו ילדה רזה עם שיער שחור, בת 10, עולה חדשה מצרפת שבקושי יודעת להגיד כן ולא בעברית נוחתת לה פתאום מהבית ספר המנומס עם התלבושת האחידה בצפון פריז למרכז חולון. על פחות מזה עשו סרטים קורעי לב אבל אני חוויתי את זה בצורה טובה עם השתלבות מהירה, אבא שלי היה יושב איתי ערב ערב ללמוד עברית והנה אני היום - חלק אינטגרלי מהמדינה הזאת בלי רגשת זרות בכלל.


ולמרות כל זה. למרות מה שלמדתי על בשרי העובדה שבספטמבר אמה שלי עוברת לגן עיריה זה דבר שמעסיק לי את המחשבה ואת מצב הרוח. בלי קשר לזה שהזמן עובר מהר ורק לפני מספר חודשים (ככה זה מרגיש) הכנסתי תינוקת בת חמישה חודשים לגן בפעם הראשונה, השיבוצים לגן העיריה תפסו לי את הבטן וכיווצו לי אותה.




כן, כן גן עירייה! הגן שכולם מייחלים לבואו, לאור החיסכון הכספי שנוצר להורים בעקבות המעבר מגן פרטי שהעלויות שלו דומות לעלויות של לימודים על תיכוניים בבינתחומי או במכללה למנהל, לגן עירייה שם העלויות מסתכמות בכמה מאות שקלים בחודש.


יחד עם תחושבת השחרור מעול כספי יש את העול החברתי. הילדה הזאת מוציאה ממני את כל הרגש שלי וכל פעם שהיא אומרת שהיום היא רוצה ללכת ל"גן של הגדולים", אני נמסה ושואלת את עצמי: "למה אני כל כך חוששת?"


אמה היתה בגן שהיא נמצאת בו כמעט שלוש שנים מלאות. המקום הפך לבית שני שלה (אולי אפילו ראשון) והקשר בינה לבין הסביבה שלה (ילדים, גננות, סייעות) הוא חזק מאוד. הגננת אפילו אמרה שהיא לא יודעת מה היא תעשה בלעדיה ויש לי הרגשה שגם אם היא אומרת את זה לכל אחד פה היא מתכוונת לזה. היא מרגישה בגן בטוחה, אהובה וכל התכונות היפות שלה מתבטאות בקלות.


ולכן, עולים בי חששות כמו, איך היא תסתדר בגן החדש? האם היא תמצא את עצמה שם? האם היא תצליח להתאקלם מהר? חברים? סביבה? עוד כהנה וכהנה שאלות - לא חסר.


שאלות שאתן בטח אומרות לעצמכן, "עזבי אותך, כולם עשו את זה, והיא לא הראשונה שעוברת לגן עירייה". אבל כשזאת הילדה הראשונה, זו שאיתה אתם חווים הכל בצורה ראשונית, הכל הופך להיות "מאורע", לטוב ולרע.


בדיוק כמו כל דבר שאנחנו חווים בפעם ראשונה, כשמלווה אותנו תחושה של משהו לא מוכר, לא וודאי, שאנחנו לא יודעים איך יגרום לנו להרגיש, כך זה גם עם הילדים שלנו, אך קצת יותר קשה, כי למרות כל החששות והמחשבות שמלוות אותנו במעבר הזה, אנחנו צריכים להמשיך להציג תמונה שהכל כרגיל, הכל בסדר ויהיה בסדר. וזה לא פשוט.

לא אחת רצה לי מחשבה "ומה עם היא לא תמצא לעצמה חברות?" "ומה עם יצחקו עליה?" בעצם כל תרחיש שיכול לגרום לה לרע, כל מאורע שאני רוצה להגן עליה מפניהם. כי בואו נהיה כנים, נכון שכולנו עברנו את זה, אבל נראה לי שהיום זה הרבה יותר קשה או לפחות מרגיש לי ככה, וזאת למרות המעבר שאני עשיתי ועל אף הנחיתה הקלה לה זכיתי. אני מכירה ילדים שחוו את זה אחרת לגמרי מהחוויה שלי. ראיתי כמה ילדים יכולים להיות רעים וכאמא אני רוצה להקל על הבת שלי ועל החיים שלה, כמה שיותר.


מה שלא הורג מחשל? אולי. אבל מי מאתנו לא היה מעדיף עולם בו החיים של ילדיו היו קלים יותר? חיים ללא סבל ו/או כאב. אנחנו לא יכולים למנוע הכל, ובמקום לנסות למנוע עדיף להקל עליהם, אבל לעיתים הדברים אינם בשליטתנו - וזה הכי קש ואולי את זה אני חווה בפעם הזאת בצורה שעוד לא היה דומה לה.


אנחנו עומדים בפני שלב חדש, שלב של הכרות והסתגלות חדשים עם סביבה חדשה, ואנשים חדשים, אבל אני מאמינה שבסוף יהיה בסדר והחששות יתפוגגו כאילו לא היו. עד אז נעשה הכל כדי להמתיק את המעבר ולהקל עליו כמה שניתן.




43 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול