בוודאי גם אתן נתקלתן בתופעה הישראלית ה"יפה". מיד לאחר שהתחתנת מתחילים לשאול אותך: "נו, מה עם ילד?", "עדיין לא נכנסת להיריון?", "למה אתם מחכים?". ולאחר שהבאת את הילד הראשון, "נו, מה עם השני? את לא נהיית צעירה יותר?".
השאלות האלו תמיד נורא הציקו לי. גם לפני שהתחילו להפנות אותן אלי.
אף פעם לא הבנתי מאיפה זה מגיע. למה אנשים, קרובים, רחוקים ואנשים שאתה לא באמת מכיר, חושבים שמותר להם לשאול שאלות על נושא כל כך אינטימי. למה נראה לאנשים לגיטימי להיכנס לי לרחם?
כיום, שיש מודעות לבעיות פוריות, לקושי להיכנס להיריון, להפלות טבעיות, לא ברור לי למה בכלל נשאלת השאלה הזאת? מה גם שאותן השאלות נשאלות לרוב על ידי נשים אשר אמורות להבין את הרגישות שבדבר, ולא ללחוץ ובטח שלא להלחיץ את הבחורה שעומדת מולם - אז למה אין סולידריות נשית בנושא הזה?
דבר ידוע הוא שלחץ איננו מסייע לנו להיכנס להיריון, אז למה לעשות את זה? למה לגרום לאותן נשים שכן רוצות ומתפללות לילד לזוז בכיסא שלהן בחוסר נכונות, ולגרום להן לגמגם תשובה שלא בהכרח תהיה אמיתית (ובצדק- כי היא לא חייבת כלום לאף אחד). גם אם לאותה הבחורה אין שום בעיה, והיא ובעלה לא מנסים בכלל להביא ילד - למה השאלה מתי את מביאה ילד הפך לעניינם של כל הסובבים אותך?
גם אני "זכיתי" לשאלות מהסוג הזה, וגם אני לא ידעתי לומר לאותם אנשים "צאו לי מהרחם", "זה לא עניינכם", ועל אף שלא היו לי בעיות, עדיין לא הרגשתי בנוח עם השאלות האלה. ולמזלי, או יותר למזלנו, אני רואה שקיימות נשים בעולם הבידור החליטו לשים קץ לדיבור המגונה הזה.
כן כי הרי נשים לא חייבות לספר לכולם, שהן בעיצומם טיפולי פוריות, או שמזה מספר חודשים/ שנים הן מנסות להביא ילד לעולם, או שחוו הפלה.
חברים וחברות, אמנם כולנו מרגישים נוח בנוח אחד עם השניה (בין אם אנחנו מכירים ובין אם לא), זה כנראה החיסרון בלהיות כל כך חסרי "דיסטנס" אחד עם השני, אבל אפשר להיות סחבקים מבלי להיכנס לנו לאזור הקרביים.
אז להבא, כשחברה או קולגה לעבודה שואלת אותך, "נו, מה עם ילדים?" תפני אליה שאלה שגם לה לא יהיה נוח לענות לה. כי אין שום הבדל בינך לבינה, ואם היא מרגישה מספיק חופשיה כדי לשאול אותך שאלה כל כך אינטימית שאולי לא בא לך לענות עליה , תחזירי לה באותה מטבע- אולי ככה יבינו אחת ולתמיד ש"אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך".
Comments