כשגיליתי שאני בהיריון, ישר אמרתי לבעלי ולסובבים אותי שני דברים:
1. שאלד בשבוע ה-38.
2. שאלד בניתוח קיסרי.
אנשים צחקו עלי: "אין מצב. זה ההיריון הראשון שלך. את תלדי לאחר שבוע 40" , ואשר לקיסרי שתכננתי לעצמי בראש כבר בתחילת ההיריון, אנשים אמרו לי שלא כדאי ניתוח קיסרי כי ההתאוששות קשה ושהכאבים המלווים לאחר מכן בלתי נסבלים, שלא תוכלי להרים את התינוק וכדומה.
כהערת אגב אציין כי שני הדברים באמת קרו - מי שקראה את הפוסט What's my name יודעת כבר מה הסיבה שילדתי בקיסרי ובשבוע ה- 38.
באתי להפריך את כל המיתוסים לגבי הניתוח הקיסרי (לפחות על פי החוויה האישית שלי).
ברוב מדינות העולם המערבי, נשים בהיריון אשר אינן מעוניינות ללדת בלידה רגילה, יכולות לתאם לעצמן ניתוח קיסרי, כאשר הן יכולות לבחור את תאריך הניתוח (ככה הן יכולות לסדר לעולל הקטן שלהן תאריך לידה שווה). מבחירה.
בישראל, מסיבה שאיננה ברורה, הדבר לא כך (אולי בגלל שהעלויות של ניתוח קיסרי גבוהות לעומת לידה רגילה, בגלל הצורך בחדר ניתוח וצוות הרבה יותר גדול מאשר בלידה רגילה).
במהלך ההיריון כשהגעתי לבדיקות אצל הרופא המיילד שלי, אמרתי לו שאני רוצה ללדת בקיסרי והוא הסתכל אלי במבט של "מה את משוגעת?" והתחיל להרצות לי על העובדה כי מדובר בניתוח לכל דבר ועניין שכרוכים בו לעיתים גם סיבוכים, ושמבחינתו אלד רגיל.
ישבתי שם מופתעת מהתגובה שלו, ושאלתי את עצמי, עם כל הכבוד להיותו רופא מיילד, מי הוא שיחליט לי איך אלד?! זה הרי הגוף שלי, ואני מכירה אותו הכי טוב. אני יודעת שאני לא יודעת לסבול בכלל (ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שבכל פעם שאני עושה גבות אצל הקוסמטיקאית שלי אני בוכה כאילו היא הרגע נתנה לי "מכות רצח"), אז למה שאני לא אבחר בעצמי איך אלד?
יותר מזה, לאחר ניסיון היפוך בשבוע ה-37 שלא צלח, שבתי לרופא המיילד וביקשתי שיכין לי את סיכום היסטורית היריון (מסמך הנדרש במועד הלידה) וכן הפנייה לניתוח קיסרי (כי הרי ידעתי שאלד בשבוע ה-38), כששאל למה אני צריכה את זה, ועניתי לו לצורך קביעת ניתוח קיסרי, אמר לי "את עדיין לא שם, יש לך עוד זמן".
למזלי, הקשבתי לגוף שלי. למחרת שוחחתי עם בית חולים ליס על מנת לתאם תור לניתוח קיסרי, לאחר ארבעה ימים כבר הייתי בבדיקות הכנה לניתוח וקבענו תור ניתוח ל- 18.3, ושלושה ימים אחרי זה (15.3) ילדתי (בניתוח קיסרי).
אתן בטח שואלות את עצמכן "למה למזלה"? אז בגלל שעשיתי את כל הבדיקות וההכנות בבית החולים מספר ימים קודם לכן, הניתוח שלי לא נחשב ניתוח קיסרי חירום. אז כן, ניתוח קיסרי הוא ניתוח לכל דבר וענין. יש לבצע הכנה לניתוח, והניתוח עצמו נעשה בחדר ניתוח (אגב לכל מי שמתוכנן ניתוח קיסרי, ממליצה בחום להגיע עם גרביים כי חדר הניתוח קפוא!). יש מעליך שני רופאים, מרדים (כי הניתוח נעשה בהרדמה חלקית באמצעות זריקה ספיניאלית) וצוות אחיות, וכן פותחים לך את הבטן כדי להוציא לך את האוצר. את מרגישה את הכל בלי להרגיש באמת כלום ונשארת צלקת, אבל בתוך 3 דקות ילדת. בלי כאב, ובלי לסבול יותר מידי (במקרה שלי בגלל שהנסיכה הקטנה שלי החליטה שהיא רוצה להיוולד לפני הניתוח המתוכנן חוויתי צירים וירידת מים ואפילו פתיחה של 2 ס"מ ככה שיצא לי קצת לסבול).
נכון, ההתאוששות ביומיים- שלושה לאחר מכן היא לא פשוטה, הצלקת קצת כואבת ומושכת כשאת הולכת ואפילו קצת מגעילה (לא יכולתי להסתכל על הצלקת שלי במשך חודש וכדי לראות שהכל בסדר איתה הייתי מבקשת מבעלי לבדוק אותה מידי יום), אבל אם את מצליחה לקום על הרגליים מיד לאחר שהשפעת ההרדמה פגה - אז אין ספק שיהיה לך יותר קל בהמשך. מה גם שאת יכולה לקבל משככי כאבים. בינינו והכי אמיתי, בתור אחת שלא יודעת לסבול, זה כאב נסבל.
לכן אני לא מבינה את אותן בנות שאומרות שעדיף ללדת טבעי. לידה טבעית לא מתאימה לכל אחת. אני ידעתי מראש שלא ארצה באופן טבעי (אפידורל או לא אפידורל - לא הייתי יכולה לעמוד בכאב גם אם הייתי רוצה), ואני בעד שכל אחת תעשה את מה שטוב לה.
הרי לידה טבעית היא קשה, ומתישה וכואבת (ולא נראה לי שיש מספיק מילים בעולם שיכולות לתאר את רמת הכאב של הצירים בפתיחה של 9 ס"מ, בטח לא אחרי 24 או 48 או 72 שעות של צירים). מה גם שלעיתים גם ההתאוששות של לידה טבעית היא לא פשוטה וכואבת, שהרי לא אחת בנות צריכות שהמיילדות יחתכו אותן כדי שהתינוק יוכל לצאת.
ומה לחתוך לא כואב אחרי שהשפעת האפידורל פגה? לא קורה שתופרים לא טוב או שנוצר זיהום או סיבוך בגלל שתופרים לא טוב?
אין טוב או רע, לכל הליך יש את היתרונות ואת החסרונות שלו, והעולם היה הרבה יותר טוב אם העצות שהיינו נותנים אחד לשני לא היו מתבססים על מה שאנחנו מאמינים שטוב לנו, כי מה שטוב לי לא בהכרח יהיה טוב לחברה שלי או לאחותי.
אז בנות, תקשיבו לגוף שלכן (אתן מכירות אותו הכי טוב), ואל תקשיבו לכל המיתוסים, תעשו מה שטוב לכן, בין אם זה ללדת באופן טבעי ובין אם בניתוח, תעשו מה שטוב לכן!
