אוטוטו אני חוזרת לעבודה לאחר כמעט שישה חודשי חופשת לידה. בניגוד מוחלט למה שנאמר לי כשהייתי בהיריון - אכן הייתה חופשת לידה, ולא סתם חופשת לידה, אלא חופשת לידה מהנה.
אולי הצלחתי ליהנות ממנה כי הנסיכה שלי עשתה לי חיים קלים או שמא זה קשור לכך שמאז שנודע לי שאני בהיריון, החלטתי להיות אמא קולית (כן, אני יודעת שאת לא יכולה להעיד על עצמך כקולית, אבל נראה לי שמי שמכיר אותי יוכל לאמת את זה).
יכול להיות שהעובדה שאני גרה בתל אביב הקלה על הפיכת חופשת הלידה למהנה, ואולי זאת העובדה שיילדתי באביב, כשלא חם מידי ולא קר מידי, דבר אשר אפשר לי לצאת לטיולים ארוכים גם כדי לאבד את הקילוגרמים העודפים שנותרו לי לאחר הלידה (על כך בהרחבה בפוסט קילוגרמים של לחץ) וגם כדי לא לאבד את השפיות (אי אפשר להישאר בבית 24/7). ואולי זה הכל ביחד.

מה שאני יכולה להגיד זה שלא סבלתי לרגע אחד. אני, שהייתי כל כך רגילה לעבוד 11 שעות (וזה בימים הלא עמוסים), דבר אשר גרם לכך שבמהלך השבוע לא היה לי רגע לעצמי או אפילו כוח להשקיע בדברים שעניינו אותי, פתאום לאחר הלידה, קיבלתי זמן פנוי ובשפע.
נכון, זמן פנוי זה יחסי. החודש הראשון היה קשה יותר לעומת האחרים. גם כי לוקח קצת זמן להתאקלם לייצור החדש שהבאת איתך מבית החולים וגם כי החודש הראשון היה מבחינתי הקשה ביותר מבחינת שעות שינה (לפני ההיריון הדבר שהכי אהבתי לעשות היה לישון) ולאחר הלידה השינה שלי כבר לא הייתה רק שלי, אלא תלויה בגור אדם חסר אונים, המבקש לאכול כל שלוש שעות, לא משנה מה השעון שעל הקיר מראה. אבל לאחר ההתאקלמות, שלה, שלי ושלנו, כשהתחלתי להבין את הנסיכה הקטנה, כך גם הבנתי שאני יכולה לעשות את כל הדברים שרציתי לעשות ביומיום לפני הלידה.
ולמה הכוונה?
תמיד רציתי להתנדב במשרה מלאה. העבודה שלי לא אפשרה זאת. כשאת עובדת מחצית מהיממה, לא נשאר לך יותר מידי זמן לעצמך או לסובבים אותך, ובטח שלא זמן להתנדב. עכשיו לאחר הלידה מצאתי את הזמן, כי היה לי אותו. התחלתי להתנדב כשגרירה בעמותה הנקראת "הבנק החברתי למזון לתינוקות", ותפקידי לאסוף תמ"ל שנתרמים עבור משפחות נזקקות ולהעבירם למחסן. לאט לאט ועם ההכרות שלי עם מנהל העמותה, התחלתי לקחת על עצמי יותר פרויקטים במסגרת העמותה.
פתאום היה לי גם זמן להתאמן. כל יום. אפילו כמה פעמים ביום (למי שלא קראה את הפוסטים שלי עדיין, לא הזנחתי את הנסיכה שלי, אני פשוט רשומה לסטודיו אימונים שיש בו שיעורים עם העוללים הקטנים, ויש שיעורים עם בייביסיטר).
היה לי זמן להירשם לליווי התפתחותי עבור הילדה, גם כדי להכיר אמהות חדשות כמוני, וגם כדי ללמוד דברים שלא הייתי יכולה ללמוד באף ספר.
יכולתי ללכת לטייל עם הנסיכה בעגלה ובעלי בראש נקי, ללא לחץ לחזור כי יש לי מיליון ואחד דברים שעלי להספיק, או סתם לשבת לשתות קפה עם חברים שלא ראיתי כבר מיליון שנה.
אין ספק שהמזל נפל בחלקי, שהקטנה שלי זרמה איתי, אבל נראה לי שכדי לשמור על הקו, בין אם אתן מתכננות חופשת לידה של שלושה חודשים, שישה חודשים, שנה או יותר, חשוב למצוא דברים שימלאו גם אתכן - האמהות. דברים שלא רק יהיו קשורים באוצר שלכן, אלא גם בכן. תתנדבו, תטיילו, תקראו, תציירו, תעשו כל מה שלבכן חפץ בו ובגלל מרוץ החיים לא היה לכן זמן לעשות אותו. ואם אתן מרגישות שאתן גם צריכות זמן לבד, זה לא יהפוך אתכן לאמהות פחות טובות, ההיפך הוא הנכון.
בנות אשר עוד לא ילדו, אל תקשיבו לכל אותן האמהות שמתארות את חופשת הלידה כדבר הכי נורא על פני האדמה, כי זה ממש לא כך. אם תגיעו לחופשת הלידה במחשבה שיהיה לכן רע, סביר מאוד להניח שזה מה שיקרה. תגיעו לחופשת הלידה במחשבה שזו הולכת להיות החופשה הארוכה ביותר שקיבלתן בשנים האחרונות (ועוד משלמים לכן על שלושה חודשים מתוכה) ותנצלו אותה, כל אחת לפי מה שיעשה לה טוב.

Commentaires