הלימון שבקורונה

משבר הקורונה שפקד אותנו בשבועות האחרונים, תפס אותנו, ההורים, לא מוכנים.

במוצאי שבת, מאוחר, הודיעו לנו פתאום שאין יותר גנים. ככה בלי התראה מוקדמת ובלי זמן להיערך לזה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד נקיטת כל פעולה שיכולה לצמצם את התפשטות וירוס הקורונה, ובכלל כל דבר שיאפשר לכולנו לחזור לשגרה בהקדם האפשרי, אבל החלטה מהיום למחר שאין יותר גנים, גוררת בצידה את ההחלטה שגם ההורים צריכים להפסיק לעבוד, כדי לשמור על הילדים, כי אין ברירה אחרת, ואי אפשר לגייס לעזרה את הסבתות והסבים בגלל השתייכותם לקבוצות הסיכון.

קורונה 2019

במקרה שלנו, לאור העובדה שגם בעלי וגם אני עצמאים, לא היינו צריכים להרגיש לא נעים או "לשבור את הראש" מה עושם עם המעסיקים, להם צריך להודיע שאחד מההורים צריך לשמור על הילדים, אבל זה לא אומר שזה הפך את העסק ליותר קל, כי בתור עצמאים אנחנו לא זכאים לדמי אבטלה ולכן אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להמשיך כמה שאפשר את העבודה שלנו, אבל זה לא העניין ולא מטרת הפוסט.

אותה הנחיה גם תפסה אותנו יום לפני יום הולדת שנה של אמה. יום הולדת אותו ציפינו לחגוג בגן ביום ראשון בבוקר, עם החברים שלה בליווי עוגה בצורת רכבת והפתעות לילדים (אגב את המתכון לעוגה תוכלו למצוא פה), וכל זה פשוט התאדה. ואם זה לא מספיק, אז כשבוע לפני ההנחיה, שלחנו הזמנות לחגיגות יום ההולדת של אמה, לחברים שלנו ולמשפחה (לכל מי שקראה את הפוסט, בסוף החלטנו לעשות חגיגה קטנה) וגם את זה היינו צריכים לבטל בגלל ההחמרה בהנחיות.

לא רציתי שיומולדת שנה של אמה ייזכר כיום דכאוני (למרות שרק אבא שלה ואני היינו זוכרים את זה), ולכן החלטנו למלא את החדר שלה בבלונים ולהזמין את המשפחה הקרובה לקפה ועוגה. זה עבד. ככה פתרנו את הבעיה של היום הראשון ללא גן.

אמה חוגגת יומולדת שנה בצל הקורונה

אבל. אבל גדול. לפנינו עוד חמישה שבועות!!!!!! חמישה שבועות שבהם אנחנו צריכים למצוא פעילויות ואטרקציות בבית שיכולים לעניין ילדה בת שנה, שלא מבינה למה היא רואה את הגננת שלה בסרטון בטלפון במקום לחבק אותה כשהיא מגיעה לגן.

אז למזלנו, הגננת של אמה, הכינה לכל הילדים בגן ערכות יצירה, ואנחנו מקריאים לה סיפורים ומשחקים איתה, אבל אני שואלת את עצמי, כמה זמן זה יחזיק? כי כמה אפשר לשחק, לשמוע סיפורים וכו'. לא רק שזה משגע כבר עכשיו את אמה אלא גם אותנו.

במשך 12 שעות בהן אמה ערה, אנחנו צריכים לשמש כמפעילים, גננים לכל דבר שיכול בעצם להעסיק אותה. כשמגיע הערב ואמה נרדמת, אנחנו שנינו יושבים על הספה עם הלשון בחוץ, כאילו עכשיו סיימנו מרתון, כשהבית מסודר (כן כי צריך לסדר אותו אחרי שעברה סופת טורנדו) ומנסים לחשוב מה נוכל לעשות למחרת.

זה קשה, לא רק לילדים, אלא גם לנו ההורים. ובחלוף קצת יותר משבוע מאז הורה ראש הממשלה על סגירת הגנים, אני מוצאת את עצמי לא אחת מאבדת סבלנות בקלות רבה, מתסכול. כי כמה אפשר לשעשע, ולשחק, חוץ מזה אני אמורה לנהל עסק, לסיים כתיבת ספר, לבשל, לכבס והרשימה עוד ארוכה.

לפעמים זה מרגיש לי כאילו אני אמא פחות טובה כי אני מתחילה להיות חסרת סבלנות, ואמה לא אשמה, והאמת שאין אשם בכל המצב הזה, זה פשוט המצב ואנחנו צריכים לנסות להפוך את הלימון ללימונדה.

לעשות מהלימון לימונדה. או בירה

אז הבוקר החלטתי, שבמקום להתעצבן, במקום לשקוע בדכדוך בגלל המצב, והבלגן בבית (כי מי שמכיר אותי יודע שההפרעה שלי היא שאני חולת סדר וניקיון, מה שכמעט בלתי אפשרי כשהילדה נמצאת בבית 24 שעות, 7 ימים בשבוע לחמישה שבועות הקרובים), לנסות לתעל את זה המצב למחוזות טובים יותר, לשמוח על הזמן שיש לי לבלות עם אמה, לראות כיצד היא מתנהלת כל היום, דבר שאני לא זוכה לראות אלא רק בסופ"ש, בגלל שהיא בגן. לבלות יחד כמשפחה כמה שיותר, כי בינינו עם מסלול החיים המטורף שאנחנו חיים בו, זה לא קורה.

נראה כאילו למרות כל התלונות שיש לנו על המצב, קיבלנו מתנה. מישהו למעלה אומר לנו לעצור הכל, ללמוד להעריך את הדברים החשובים באמת, אלא שלא קשורים לכסף או להצלחה כי בינינו בסופו של דבר , מה שיש לנו זה זה את זה, המשפחה שלנו, ואת זה אנחנו צריכים לטפח.

עוגת יומולדת "רכבת ההפתעות"

לעוגה:

1 כוס שמן

4 ביצים

1/2 1 כוסות סוכר

1/2 כוס קקאו

כוס קמח

שקית אבקת אפיה

חצי כוס חלב

לציפוי:

1 מיכל שמנת מתוקה

1 חבילת שוקולד מריר

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל- 170 מעלות.

מערבבים את השמן, ביצים, סוכר, קמח, קקאו ואבקת האפיה יחד. מוסיפים את החלב ומערבבים.

שופכים לשתי תבניות אינגליש קייק משומנות ואופים למשך 30-40 דקות.

הציפוי

להכנת הציפוי, הכניסו את השמנת המתוקה ואת השוקולד המריר למיקרוגל עד שהשמנת רותחת, כך שתמיס את השוקולד. מערבבים.

הרכבה

כשעוגות התקררו, תחלצו אותן מהתבניות, ותחתכו את החלק העליון שלהן ואת הקצוות כך שהיא שתקבלו שני מלבנים.

את כל אחד מהמלבנים תחתכו לשתיים. את הקצוות תשמרו (יהפכו לחלק מהקטר). את השאריות אתן יכולות לנשנש. העמידו את אחד מהקצוות שחתכתם על אחד מהמלבנים באמצעות קיסמי שיניים, והעמידו את המלבנים (הקרונות), אחד אחרי השני.

תחברו ביניהם באמצעות מקלות בייגלה.

עתה צפו את הקרונות בציפוי השוקולד שלכם, וקשטו בסוכריות צבעוניות.

הוסיפו שתי עוגיות "חיוכי" מכל צד של כל קטר כגלגל.

את הקטר אתן יכולות לקשט כראות עיניכן, אני אישית הוספתי גלילית כערובה.