חיפוש
  • Mama in Style

הושבתתי, גיליתי, נרגעתי

זה התחיל עם כאב גרון חד וחזק שהכניס את כל הגוף שלי למצב מגננה והתחפרות במיטה. לא יכלתי לקום מהמיטה. חום, רעידות, חוסר תאבון – נהייתי סמרטוט וחוץ מלקום למקלחת שתשכיח לקצת את אומללותי לא הצלחתי לעשות דבר. מחלת חורף קטנה/גדולה שכבר שכחנו בימי הקורונה שיש גם כאלו טמנה בתוכה מסר חשוב ולקח שאיכשהו עד עכשיו לא הצלחתי להבין.


יש לי הפרעה של ממש בכל הקשור לניקיון הבית. במצבים לא הגיוניים של עייפות, תסכול או חוסר כח הצד שלי שרוצה שהכל יהיה מושלם משתלט עלי, אבל הפעם הצד המסכן שרצה לקבור את הראש במיטה היה חזק כל כך והשתיק את המוניקה גלר שבי.




ומתוך כל זה הגיעה ההתגלות. ממש לפני יום הנישואים השלישי שלנו ואחרי 20 חודשי הורות משותפת גיליתי שבעלי יודע ויכול לעשות הכל בבית! כביסות, קניות, בישולים וכד', זה בד"כ עלי. תפסתי על זה בעלות בזמן שהוא לוקח על עצמו את הטיפול בילדה (מכניס אותה לגן/ מוציא אותה, לוקח אותה לגן השעשועים, מקלח אותה, ואפילו מתעורר איתה בלילות כשצריך).

אולי מתוך הסתכלות ואולי כי הוא ידע שזה יישמח אותי אבל בעקבות המצב הבנתי שבעלי אמנם לא עושה אותם בדיוק כמוני או באותה מהירות, אבל זה בהחלט מנחם.


נפל האסימון. אותן נשים שמתלוננות שהן עושות הכל בבית פשוט לא יודעות להאציל סמכויות או לבקש עזרה, וגם אני אחת מהן. התרגלנו לתקתק את הבית בסדר כמעט כפייתי ולדאוג שבכל רגע נתון הוא יהיה חסר פגמים גם אם זה אומר להתעורר מוקדם מאוד בבוקר אבל חוץ ממקרי קיצון (הבעל הוא שייח סעודי, עצלן וחסר תושיה או רצון) הרי שכל הנושא הזה הוא לא מורכב מדי ולא דורש איזה אילוף, אימון או למידה מיוחדת. רוב הבעלים מתמודדים עם מטלות הרבה יותר קשות בעבודה שלהם אבל הרצון להצליח גורם להם להיות מספיק טובים.


צריך רק לבקש, להאיר ולהעיר להם על דברים שהם לא שמים לב ולנו הם נראים כמו דגל שחור. אם יש דברים שאנו מייחסים להם חשיבות יתר להבין את זה ולהעביר את זה נכון לבעל או לשותף לחיים.הרי בסופו של דבר גם הם לא ירצו לחיות בבית מבולגן ומלוכלך, כשאין להם מה ללבוש ומרביתם אף יסכימו, ויעדיפו לעשות מאשר לשמוע את הקיטורים שלנו. הבעיה היא שאנחנו, או לפחות אני, מעדיפות לעשות לבד כי זה יותר מהר (בזמן שאסביר לו, הייתי מספיקה לסיים ולעשות עוד מטלה נוספת), וזאת הטעות שלנו. הכל ניתן לחלוקה. זה לא שניחנו בכשרון מיוחד שאין להם. אם בעלי יודע לטפל בקטנה שלנו בצורה מושלמת מהרגע שנולדה, אין שום סיבה שלא יצליח במטלות האחרות.





קשה לכן שזה לא נעשה בדיוק כמו שאתן עושות? עוד פעם אתן מפילות את עצמכן! קודם כל תתנחמו בעובדה שזה נעשה ואפילו אם בן זוגך התבקש לעשות כביסה, ובטעות הוא הכניס גרב אדומה לכביסה הלבנה, להסביר לו איפה הייתה הטעות שלו.


טוב. אם בעלי היה עושה דבר כזה היה מתפוצץ לי הפיוז אבל ממש כשאני כותבת את השורות האלואני מבינה (תגלית של ממש מבחינתי אל תצחקו) שיש דברים יותר חשובים בעולם, וכי לא קרה שום אסון, והעובדה שהוא עשה כביסה חסך לי לעשות אותה בעצמי. אנחנו הרי חיים בעידן שבו נשים הן אמהות ונשות קריירה, ולכן ההבנה שאנחו חיים בשותפות שבה כל אחד לוקח על עצמו משהו והחלק של הבעל צריך להתקבל בברכה אם אכן יש רצון להשוות או לפחות ערבות הדדית בכל הקשור לשעות שכל אחד מקדיש לתחזוקת המשפחה והבית.


גבר יקר. אם הסתננת לבלוג הזה ויש לך הרגשה שהוא מדבר אליך/עליך תשאל פעם את בת זוגתך "מאמי/חיים/כפרה/יפה שלי איך אני יכול לעזור לך?", אם אתה רואה כלים בכיור, תרים את הכפפה ותעשה, או אם שמעת שהמייבש הסתיים, תקפל את הבגדים. אני בטוחה שהנשים שלכם יעריכו את זה מאוד.

78 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול